Le texte Le vocabulaire Les révisions
'Haguigah
Daf 18b
מַתְנִי' נוֹטְלִין לַיָּדַיִם לַחוּלִּין וְלַמַּעֲשֵׂר וְלַתְּרוּמָה, וְלַקּוֹדֶשׁ — מַטְבִּילִין. וְלַחַטָּאת — אִם נִטְמְאוּ יָדָיו, נִטְמָא גּוּפוֹ.
Traduction
MISHNA: One must wash his hands by pouring a quarter-log of water over them before eating non-sacred food, and for tithes and for teruma; but for eating sacrificial food one must immerse one’s hands in purification waters, such as those of a ritual bath. And with regard to one who wishes to touch the purification waters of the red heifer used for sprinkling, concerning which the Sages ordained further measures of sanctity, if one’s hands were rendered impure even by rabbinical ritual impurity, which usually only renders the hands impure, his entire body is rendered impure, and he must immerse himself in a ritual bath.
Rachi non traduit
מתני' נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה. די להן בנטילה דכלי שאין בו אלא רביעית מים:
ולקודש מטבילין. אבל לאכול שלמים או חטאת ואשם לכהנים יש מעלה שצריך להטביל ידים בארבעים סאה ואע''פ שאינן אלא סתם ידים שלא נגעו בטומאה דאורייתא המטמאה את כל הגוף:
ולחטאת. ליגע במי חטאת מים המקודשים באפר פרה להזות מהן על טמאי מתים יש מעלה יתירה שאם נטמאו ידיו באחת מן הדברים המטמאין את הידים ולא את הגוף כגון וולד הטומאה וכגון ספר וכל טומאות שהן מדברי סופרים:
נטמא הגוף. וכל הגוף צריך טבילה וכל מעלות הללו שזה גבוה מזה מדברי סופרים והאי דנקט להו הכא גבי הלכות הרגל. לפי שיש בסופן הלכות רגל שעמי הארץ חשובין טהורים ברגל ולא בשאר ימות השנה בסוף חומר בקדש:
טָבַל לַחוּלִּין, הוּחְזַק לַחוּלִּין — אָסוּר לַמַּעֲשֵׂר. טָבַל לַמַּעֲשֵׂר, הוּחְזַק לַמַּעֲשֵׂר — אָסוּר לַתְּרוּמָה. טָבַל לַתְּרוּמָה, הוּחְזַק לַתְּרוּמָה — אָסוּר לַקּוֹדֶשׁ. טָבַל לַקּוֹדֶשׁ, הוּחְזַק לַקּוֹדֶשׁ — אָסוּר לַחַטָּאת. טָבַל לֶחָמוּר — מוּתָּר לַקַּל. טָבַל וְלֹא הוּחְזַק — כְּאִילּוּ לֹא טָבַל.
Traduction
The mishna continues to list additional differences between various levels of ritual purity: If one immersed for the purpose of eating non-sacred food, he assumes a presumptive status of ritual purity for non-sacred food, and it is prohibited for him to eat tithes, as he did not purify himself with the intention of eating tithes. If one immersed to eat tithes, he assumes a presumptive status for tithes, but he is prohibited from eating teruma. If one immersed for teruma, he assumes a presumptive status for teruma, but he is prohibited from eating sacrificial food. If he immersed for sacrificial food, he assumes a presumptive status for sacrificial food, but he is prohibited from coming in contact with the purification waters. The principle is as follows: One who immersed to eat a food in a stringent category is permitted to eat a food in a lenient one. Another principle: One who immersed without the intention to assume a presumptive status of ritual purity, i.e., one who immersed but did not intend to purify himself, it is as though he has not immersed at all.
Rachi non traduit
טבל לחולין הוחזק לחולין. ועוד זו מעלה טבל לחולין הוחזק לחולין כלומר נתכוין לטבול לשם חולין:
אסור למעשר. הוחזק לשון כוונה כלומר נתכוין להעמיד גופו בחזקת טהור לחולין:
למעשר. למעשר שני הנאכל בירושלים:
ולא הוחזק. לא נתכוון לשם טבילת טהרה אלא לרחיצה בעלמא:
בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, מִדְרָס לִפְרוּשִׁין. בִּגְדֵי פְרוּשִׁין, מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה, מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ. בִּגְדֵי קוֹדֶשׁ, מִדְרָס לַחַטָּאת.
Traduction
The mishna continues: The garments of an am ha’aretz, one who is not careful with regard to the laws of ritual purity, are considered impure with the ritual impurity imparted by the treading of a zav. That is considered a primary level of impurity for individuals who are scrupulous with regard to impurity [perushin]. The garments of perushin are considered impure by the treading of a zav for priests who eat teruma; the garments of those who eat teruma are considered impure by the treading of a zav for those who eat sacrificial food; and likewise the garments of those who eat sacrificial food are considered impure by the treading of a zav for those dealing with the preparation of the purification waters.
Rachi non traduit
מדרס. אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמדרס הזב שמטמא אדם וכלים כדכתיב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו (ויקרא ט''ו:ה'):
לפרושין. לאוכלי חוליהן בטהרה:
לאוכלי תרומה. כהנים וכל אלו מעלות מדברי סופרים שאמרו שאין שמירת טהרתן של אלו חשובה שמירה אצל אלו ומתוך שהן אלו אצל אלו כאילו לא שמרוה גזרו בהן בבגדיהן שמא ישבה בהן אשתו נדה והרי הן מדרס הנדה הכי מפרש לה בפרק השוחט:
יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהוּנָּה, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ. יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ כָּל יָמָיו, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַחַטָּאת.
Traduction
The mishna relates: Yosef ben Yo’ezer was the most pious member of the priesthood and was extremely careful to eat teruma in a state of ritual purity, and yet his cloth was considered impure by the treading of a zav for those who ate sacrificial food. Yoḥanan ben Gudgeda would eat non-sacred food while following the laws of ritual purity for sacrificial food all his days, and nevertheless his cloth was considered impure by the treading of a zav for those preparing the purification waters.
גְּמָ' חוּלִּין וּמַעֲשֵׂר מִי בָּעוּ נְטִילַת יָדַיִם?
Traduction
GEMARA: Before discussing the details of the halakhot listed in the mishna, the Gemara poses a basic question: Do non-sacred foods and tithes indeed require washing the hands?
וּרְמִינְהִי: הַתְּרוּמָה וְהַבִּיכּוּרִים חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וָחוֹמֶשׁ, וַאֲסוּרִ[ין] לְזָרִים, וְהֵן נִכְסֵי כֹהֵן. וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּטְעוּנִין נְטִילַת יָדַיִם וְהֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ. הֲרֵי אֵלּוּ בִּתְרוּמָה וּבִיכּוּרִים, מָה שֶׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲשֵׂר, וְכָל שֶׁכֵּן בַּחוּלִּין.
Traduction
The Gemara raises a contradiction to the mishna, from the following mishna in tractate Bikkurim (2:1): With regard to teruma and first fruits, one is liable to the death penalty for them, e.g., if a non-priest ate them intentionally; if he did so unintentionally, he must restore the amount he ate with the addition of a fifth; and they are prohibited to non-priests; and they are the property of the priest. Consequently, a priest can purchase anything he wishes with them, or betroth a woman with them. And if they fell into non-sacred produce and became mixed with it, they are nullified only in a mixture that contains one hundred and one times their amount; and they require washing of the hands and the setting of the sun before they can be eaten, i.e., an impure priest who has immersed at the proper time must still wait for the sun to set before he is fit to eat them. These laws apply to teruma and first fruits, but not to tithes. The mishna adds: And all the more so do they not apply to non-sacred food.
Rachi non traduit
גמ' בכורים. קרויין תרומה דאמר מר ותרומת ידך. אלו הבכורים (מכות דף יז.) לכך הן כתרומה:
חייבין עליהן מיתה. זר האוכלן מזיד דכתיב ומתו בו כי יחללוהו וסמיך ליה וכל זר לא יאכל קדש וכל הענין מדבר בתרומה:
וחומש. האוכלן שוגג דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו (ויקרא כ''ב:י''ד):
ואסור לזרים. בלאו:
והן נכסי כהן. לקדש בהן את האשה וליקח בדמיהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:
ועולין באחד ומאה. אבל בפחות אין עולין אלא כל החולין אסור לזרים:
וטעונין רחיצת ידים. לפי שהשני עושה שלישי וידים גזרו עליהם טומאת שני לפיכך פוסלות את התרומה אם לא נטלן:
והערב שמש. אם נטמא טומאה דאורייתא וטבל. אינו אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו ביבמות (דף עד:) ילפינן מקראי:
מה שאין כן במעשר. אין מיתה ואין חומש [ואין] אסור לזרים שהרי כל עצמו נאכל לזרים וחומש שמוסיף בפדיונו לא איירי בחומש הכא כי האי גוונא דאין בתרומה פדיון ונכסי הדיוט נמי לא הוי לקנות בו עבדים וקרקעות דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה ואין טעון רחיצת ידים שאין השני פוסל בו לעשות שלישי ואינו טעון הערב שמש דקי''ל טבל ועלה אוכל במעשר ומקראי ילפינן לה ביבמות פרק הערל:
קַשְׁיָא מַעֲשֵׂר אַמַּעֲשֵׂר, קַשְׁיָא חוּלִּין אַחוּלִּין!
Traduction
This is difficult: The halakha of tithes stated in Bikkurim seems to contradict the halakha of tithes taught in the mishna here, which states that the hands must be washed before tithes are eaten. Additionally, it is difficult with regard to the halakha of non-sacred food, as it contradicts the halakha applicable to non-sacred food stated in the mishna here.
Tossefoth non traduit
קשיא חולין אחולין. ולא בעי למימר בחולין עד הפרק קאמר מה שאין כן במעשר דלישנא לא משמע ליה:
בִּשְׁלָמָא מַעֲשֵׂר אַמַּעֲשֵׂר לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי מֵאִיר וְהָא רַבָּנַן.
Traduction
The Gemara comments: Granted, one of the laws with regard to tithes, as opposed to the other law with regard to tithes, is not difficult, since the contradiction can be resolved as follows: This case, the mishna in Bikkurim, is in accordance with Rabbi Meir, while that case, the mishna here, follows the Rabbis.
דִּתְנַן: כָּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — מְטַמֵּא אֶת הַקּוֹדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וּמוּתָּר לַחוּלִּין וּלְמַעֲשֵׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים בְּמַעֲשֵׂר. אֶלָּא חוּלִּין אַחוּלִּין קַשְׁיָא!
Traduction
As we learned in a mishna (Para 11:5): Anything that requires immersion in water by rabbinic law renders sacrificial food impure. If it touches a consecrated item, the latter is itself rendered impure with a second-degree ritual impurity. It also renders impure any other consecrated object that comes into contact with it with a third-degree ritual impurity and invalidates teruma, meaning that it renders the teruma itself impure, but not to the extent that the teruma can render other teruma impure. And anything that requires immersion in water by rabbinic law is permitted for non-sacred produce and for tithes, meaning that it does not render these items impure, as something impure to such a low degree does not invalidate even non-sacred food. This is the statement of Rabbi Meir. But the Rabbis prohibit this in the case of tithes, meaning that they are invalidated. This source demonstrates that according to the Rabbis, the halakha that applies to tithes differs from that of non-sacred produce, which explains why one must wash his hands for tithes. However, the law with regard to non-sacred food as opposed to the other law of non-sacred food is still difficult.
Rachi non traduit
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים. כל שהוא טהור מן התורה וחכמים גזרו עליו טומאה כל הנך דאמרי במסכת שבת בפ''ק (דף יג:) אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני כו':
מטמא את הקודש. כלומר נתנו עליהן טומאת שני לטומאה והשני מטמא את הקודש להיות קרוי טמא ופוסל עליהן עוד את הרביעי:
ופוסל את התרומה. להיפסל היא עצמה אבל אינה פוסלת אחר לעשות רביעי:
ומותר לחולין. לאכול חולין מדלא קתני ואינו פוסל את החולין ונקט לישנא דמותר אפילו לאוכלן משמע:
לָא קַשְׁיָא: כָּאן בַּאֲכִילָה, כָּאן בִּנְגִיעָה.
Traduction
The Gemara responds: It is not difficult. Here the mishna is referring to eating, before which one must wash his hands. There the mishna in Bikkurim deals with touching alone, for which prior washing of the hands is not necessary.
Rachi non traduit
באכילה. מתני' דמצריך נטילה באכילה קאמר:
Tossefoth non traduit
כאן באכילה וכאן בנגיעה. הקשה הר''ר אלחנן מעשר אמעשר נמי לישני הכי ולוקמי אפילו כרבנן ותירץ מורי דאף בנגיעה דמעשר נמי פליגי רבנן ואסרי לה וכן משמע בסמוך דקאמר עד כאן לא פליגי אלא באכילה דמעשר משמע דמעיקרא סד''א דבכל ענין פליגי וכן בפ' שני דחולין (דף לג:
ושם) דקאמר ודלמא לא פליגי רבנן אלא באכילה דמעשר כו' משמע דדבר ברור אינו מיהו הוי מצי לאקשויי וליטעמיך מתניתין דשבת פ''ק (דף יד) דתנן ואלו פוסלין את התרומה לא מיתוקמא כרבנן דמאי איריא תרומה אפילו מעשר נמי אלא לא חש לאקשויי ליה ומכח דההיא משמע דאמת הוא כי אתקפתא דרב שימי והא דנקט בפ''ב דחולין (דף לג: ושם) ודלמא לישנא קלילא הוא דלעולם אמת הוא בנגיעת מעשר ואכילת חולין לא פליגי דלכ''ע אין שני עושה שלישי (בחולין) ואל תתמה היכי ס''ד דלרבנן לא בעי אכילת חולין נטילה וי''ל דאיירי בפירי דלא בעו נטילה:
מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר אֶלָּא בַּאֲכִילָה דְמַעֲשֵׂר, אֲבָל בִּנְגִיעָה דְמַעֲשֵׂר וּבַאֲכִילָה דְחוּלִּין לָא פְּלִיגִי? אֶלָּא: אִידֵּי וְאִידֵּי בַּאֲכִילָה, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן בַּאֲכִילָה דְנַהֲמָא, כָּאן בַּאֲכִילָה דְפֵירֵי. דְּאָמַר רַב נַחְמָן: כָּל הַנּוֹטֵל יָדָיו לְפֵירוֹת — הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ.
Traduction
Rav Shimi bar Ashi strongly objects to this: The Rabbis disagree with Rabbi Meir only with regard to eating tithes, but with regard to touching tithes and eating non-sacred food they do not disagree with him. Therefore, the Gemara’s resolution of the difficulty with regard to non-sacred food is not acceptable. Rather, the previous explanation is to be rejected in favor of the following: Both this mishna and that mishna are referring to eating, and it is not difficult: Here the mishna is dealing with eating bread, which requires washing one’s hands, whereas there, in Bikkurim, the mishna is referring to eating non-sacred fruit, for which one need not wash his hands, for Rav Naḥman said: Anyone who washes his hands for fruit is of the haughty of spirit because he shows himself to be more particular than required by the Sages.
Rachi non traduit
עד כאן לא פליגי כו'. דקתני אסור במעשר לשון אכילה היא דאי בנגיעת שני לא פסיל במעשר דשמעינן לר' מאיר דאמר מותר באכילה ואיפליג עליה באכילה דמעשר ואילו בחולין כולהו מודו דמותר אפילו באכילה ומתני' מני:
כאן באכילה דפירי. הא דקתני מה שאין כן במעשר באכילה דפירי קאמר ומיהו בתרומה בעי נטילה שאפילו במגעו הוא [פוסל] דשני פוסל את התרומה:
Tossefoth non traduit
הא בנהמא הא בפירי. והשתא לא הוצרך לתרץ תו גבי מעשר הא רבי מאיר והא. רבנן והוא הדין דמצי למימר הא באכילה הא בנגיעה אלא כולה באכילה עדיפא ליה:
הנוטל ידיו לפירות. וכי אמר בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מג.) אורחין שהיו מסובין לשתות אצל בעל הבית נוטלין כל אחד ידו אחת התם משום נקיות הוי וכן משמע לישנא דידו אחת דקתני:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַנּוֹטֵל יָדָיו, נִתְכַּוֵּון — יָדָיו טְהוֹרוֹת, לֹא נִתְכַּוֵּון — יָדָיו טְמֵאוֹת. וְכֵן הַמַּטְבִּיל יָדָיו, נִתְכַּוֵּון — יָדָיו טְהוֹרוֹת, לֹא נִתְכַּוֵּון — יָדָיו טְמֵאוֹת. וְהָתַנְיָא: בֵּין נִתְכַּוֵּון בֵּין לֹא נִתְכַּוֵּון — יָדָיו טְהוֹרוֹת! אָמַר רַב נַחְמָן, לָא קַשְׁיָא: כָּאן לְחוּלִּין,
Traduction
§ The Sages taught: One who washes his hands, if he intended to purify them, his hands are pure; if he did not intend to do so, his hands are impure. Similarly, in the case of one who immerses his hands in forty se’a of water, if he intended to purify them, his hands are pure; if he did not so intend, his hands are impure. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita that his hands are pure whether he did or did not intend to purify them? Rav Naḥman said: This is not difficult, as there, the second baraita is referring to non-sacred food, for which one need not have the intention to purify his hands;
Rachi non traduit
נוטל. בכלי:
מטביל. בארבעים סאה:
Tossefoth non traduit
כאן לחולין כאן למעשר. משמע דאם לא כוון למעשר לא מהני וכ''ש בתרומה והקשה הר''ר אלחנן דאמר בפ' אלו דברים בברכות (דף נא:) ב''ש אומרים נוטלים את הידים ואח''כ מוזגין את הכוס שאם ימזגו את הכוס שמא יגע במשקים שאחורי הכוס והשתא אפילו נוטלן נמי כיון דלא מהניא הך נטילה לתרומה הויא ליה פוסל את התרומה ותנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה ותירץ דכיון דנטל ידיו לחולין לא פסיל תרומה והכי משמע דאי לא תימא הכי אין לך אדם אף חבר אוכל חולין בטהרה שלא יטמא משקין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source